<h1>ארחות חיים הלכ' עבודה זרה סימן א'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
כתב הבעל התרומה ז"ל לפני אידיהם של גוים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם מקח וממכר [להשאילן ולשאול מהן] ולהלוותם וללוות מהם לפרעם וליפרע מהם. אמר שמואל ובגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד. ופי' רבי שמואל בשם רבי שלמה ז"ל דוקא [נית"ל] וקצ"ה שהם בשביל התלוי. ואפילו אותן יש להתיר משום איבה או משום דקים ליה בגויה דלא אזיל ומודה או משום דהוא כמחניף לו ואין כאן משום ולפני עור לא תתן מכשול ע"כ. וכן כתב הרש"י ז"ל בפ"ק דע"ז ובגולה אין אנו יכולין להעמיד עצמנו מלישא ולתת עמהם שביניהם אנו יושבין ופרנסתינו מהן. ועוד משום יראה. והרמב"ן ז"ל כתב ובעל נפש ימעט. ואף בדינא דתלמודא להלוותן מעות ברבית מותר שאינו אלא נשיכת נחש והנשוך עצב בעצמו ומתקצף במלכו שהצריכו לכך ע"כ. ואע"פ שנודר ממעות אלו תקרובת מותר דאינו נותן כל כך שלא היה מוצא בטוב אפילו לא היה מלוה לישראל מעות אלו. ועוד מקח וממכר אומר ר"ת ז"ל דאינו אסור אלא במידי דתקרובת. והר"ף ז"ל כתב שעתה מותר לשאת ולתת עמהם [דהא דאסור] היינו דוקא לאותן הגוים שדעתם [לעכו"ם] דהוו אזלי ומודו אבל גוים שבחוצה לארץ אינן אדוקין בע"ז וקים לן בהו דלא אזלי ומודו. וכי האי גונא שרי כדמשמע בפ"ק דע"ז ע"כ.
<h2>דף לג.</h2>
ישראל שהיה לו ע"ז בידו ומכרה בדיעבד הדמים אסורין. וגוי שמכר ע"ז שלו הדמים מותרין לפיכך מותר לקבל חובות מן [הכומרים] הגוים. ואע"פ שמכרו ע"ז כדי לשלם החוב.
